אחד הדברים שאנחנו אוהבים שאומרים לנו זה שאפשר לסמוך עלינו, כולם אוהבים לדעת שאפשר לסמוך עליהם, ילדים, בני הזוג שלנו, השכנים וגם בעבודה – זה פשוט עושה לנו טוב. העיקרון הזה נכון גם במערכת היחסים שלנו כמעצבי אתרים עם המשתמשים שלנו, הם רוצים לדעת שאנחנו סומכים עליהם, זה עושה להם טוב והתחושה הזו רק יכול לתרום להעלאת המוטיבציה, האמון והאהדה למותג שלנו. אז למה הרשת מלאה במאמרים שמסבירים למה אסור לסמוך על הגולשים שלנו ואיך לעשות את זה נכון בלי לוותר על אחוזי המרה?
המודל המנטאלי והיצף מידע
נחזור קצת אחורה, יש לנו היסטוריה וניסיון של כמעט 30 שנה עם שימוש באינטרנט, עם שימוש בסמארטפון יש לנו ניסיון של מעל עשור, מה שאומר שאפילו הגולשים הלא מיומנים מביאים איתם מטען של חוויות והתנסויות קודמות המתבססות על היכרות מוקדמת עם עולם התוכן באינטרנט, המטען הזה נקרא "המודל המנטאלי" והוא עוזר למשתמשים שלנו להבין די מהר איזו פעולה מצפים מהם לעשות באתר שהגיעו אליו, לא משנה אם זה אתר מכירות, תדמית או שירות.
בנוסף לניסיון הנצבר, היום אנו חיים בתקופה של "היצף מידע", לאינטרנט יש אחריות מיוחדת לכך כיוון שיש בו אוקיאנוס של מידע שלא נגמר, כמות עודפת של מידע מפריעה לנו לקבל החלטות, פוגעת ביכולת שלנו להתעדכן וגורמת להפרעות קשב וריכוז. בגיליון יולי 2008 של כתב העת "האטלנטיק" פרסם סופר הטכנולוגיה ניקולאס קאר, מאמר שכותרתו "האם גוגל עושה אותנו טיפשים? – מה האינטרנט עושה למוח שלנו" המאמר אינו מתמקד דווקא בגוגל, אלא בהשפעה הקוגניטיבית של האינטרנט בכלל, טיעונו המרכזי של קאר הוא שלאינטרנט עלולות להיות השפעות מזיקות על ההכרה, המצמצמות את יכולת הריכוז וההתבוננות של המשתמשים בו. מחקר אחר שנערך ביוניברסיטי קולג' (לונדון) טען שצעירים בני ימינו כבר לא קוראים טקסטים אלא רק סורקים אותם.
אבל יש גם מי שחושבים אחרת, הסופר דון טפסקוט, מחבר הספר "Growing Up Digital" אומר כי "הילדים של היום חכמים יותר וכי יש להם מבנה מוחי טוב יותר. אנשים שמשחקים הרבה משחקי וידיאו, למשל, מעבדים מידע ויזואלי יותר מהר מאנשים שלא".
דבר אלי באימוג'י 🙂
ואז הגיע האימוג'י ובעברית "רגשונים" שנוצרו לראשונה ביפן, שם השפה אידיוגרפית (כל סימן מביע רעיון שלם). המעבר לתקשורת דיגיטלית, הבליט את חסרונם של חלקים חשובים מאוד בשפה – הרגש, שפת הגוף, שאינם עוברים דרך המסר המילולי הכתוב והרגשונים נוצרו כדי לגשר על הפערים. האמוג'י אומץ גם עלי ידי תרבות המערב, חוקרים רבים טוענים שהאמוג'י הם סימפטום של חברה שאין לה זמן לקרוא ולכתוב. חברה שבה צריך להגיע לנקודה המרכזית במהירות, ועדיף בקצרה.
יום האימוג'י הבינלאומי נחגג ב 17.7 בכל שנה מאז שנת 2014
מידע דיגיטלי
השינויים הדרמתיים שהחברה שלנו עוברת בעקבות המצאת האינטרנט מתרחשים היום במהירות גבוהה יותר מאי פעם. כמות חסרת תקדים של מידע דיגיטלי כבר חייבה אותנו לאמץ קריאה מסוג חדש. אנחנו סורקים את הטקסט במהירות, קוראים הבזקי משפטים וקרעי פסקאות וזונחים כל מידע שנראה בלתי רלוונטי ואנחנו מעדיפים לעבד מידע ויזואלי, בכל מה שקשור לאינטרנט זה פשוט הרבה יותר נוח.
אז איך בכל זאת נצליח להעביר לגולשים שלנו את המידע והמסרים באתרים שאנחנו מעצבים עבורם? אנחנו חייבים לתכנן אתרים שסומכים על הניסיון הנצבר של הגולשים שלנו. לסמוך על הגולשים שיבינו בדיוק מה מצופה מהם לעשות ושיצליחו להפנים את המסרים שלנו בעזרת טקסטים קצרים וממוקדים.
בא נדבר רגע על טפסי יצירת קשר: בוני אתרים (ולקוחות) רוצים טופס יצירת קשר בולט והם נוטים למקם אותו בדר"כ בחלק העליון של האתר. נכון שבחלק מהאתרים כבר אימצו גישה שונה שאומרת, רגע, קודם תנו לגולש להכיר אתכם ורק אח"כ הציעו לו ליצור אתכם קשר. תוסיפו על זה את העובדה ששטח המסך שלנו יקר וחייבים לנצל כל פיקסל בצורה נכונה והעובדה שיש לנו בדיוק 10 שניות לעניין את הגולש, היא בדיוק הסיבה למה אנחנו בשום אופן לא רוצים "לבזבז" מקום על טופס התקשרות. אנחנו חייבים לסמוך על הגולשים שלנו שידעו לעשות את דרכם לטופס וישמחו להשאיר פרטים, ומהצד שלנו אנחנו רק צריכים לדאוג להישאר מעניינים.
האתר "ברבור שחור" שהגשתי לתחרות העיצוב של אלמנטור שהתקיימה בקיץ האחרון ושזכה במקום הראשון (למי שלא מכיר זה הקישור) יכול לעזור להמחיש עוד את הרעיון: כשבניתי את האתר ידעתי שאני רוצה להציג לגולשים כ- 10 קטעי וידאו באתר. עמדה בפני ברירת המחדל המוכרת להטמיע את הווידאו בגוף האתר, אבל אף אחד לא רוצה לראות 10 קטעי וידאו שמחכים לצפייה על גבי דף בתוך האתר (ובטח אם זה לא ביוטיוב), הרי אנחנו סורקים תוכן ברשת ולא מתעמקים בו – אם זה נכון לטקסט, זה רלוונטי גם לווידאו. בנוסף לזה הברירה להטמיע את הווידאו כמו שהוא באתר אומר לוותר על החוויה הוויזואלית של צלילה למעמקי האוקיאנוס שניסיתי ליצור.
באתרים מסחריים אולי לא היו ממהרים להשתמש בפתרון הבא: להציג את הוידאו בתוך פופאפ שיפתח רק אם הגולש לוחץ על אייקון הנושא את האות " i " (עבור המילה info). הרי רובנו רגילים להשתמש כל יום באייקונים כדי לייצג את מצב הרוח שלנו, את התחושה שלנו, כדי לתאר מה בא לנו לאכול, או אם אנחנו ממהרים. אז למה לא לדבר עם גולשים באמצעות אייקונים ולסמוך עליהם שיבינו את הכוונה? שימוש באייקון שמציג מידע נוסף רק אם הגולש מעוניין בו. היה גם בונוס לבחירה להשתמש באייקון כמשפך לצריכת תוכן – הלחיצה על האייקונים הפכה למשחק מסקרן שהשאיר גולשים באתר זמן ארוך יותר מהרגיל (3 דק' בממוצע).
אז בפעם הבאה שאתם ניגשים לעצב אתר או עמוד נחיתה, פשוט סמכו על הגולשים שלכם, הם יודעים איך למצוא את המידע וידעו בדיוק איך ליצור אתכם קשר אם הם מעוניינים, אז פשוט סמכו עליהם, שתפו אותם ותנו להם להיות חלק מהחוויה.
קישורים חיצוניים ויקיפדיה: היצף מידע | האם גוגל עושה אותנו טיפשים? | יום האימוג'י
האם האימוג'י השתלט על השפה (ישראל היום 5.2.19)
דאבל קליק על התאים האפורים (הארץ 6.1.09)
